מיקי עוז - עסקים בע"מ נ' מלר ואח'

פסק דין

1.המבקשת הינה הזוכה בתיק הוצאה לפועל שנפתח על ידה לגביית חוב שהמשיב 2 (להלן – המשיב) חייב לה, ובמסגרתו הוטל על ידה עיקול על זכויותיו של המשיב בדירת מגורים הרשומה על שמו.

אלא, שהעיקול אינו יכול להתממש בשל משכון קודם שנרשם על הנכס לטובתה של אם המשיב, המשיבה 1 (להלן – המשיבה).

המשכון נרשם להבטחת פירעון הלוואות שהמשיבה הלוותה למשיב.

המבקשת טוענת, כי המדובר בהלוואות פיקטיביות ובמשכון פיקטיבי, שנועד למלט את הנכס מנושיו של המשיב.

בתובענה זו עותרת המבקשת ליתן צו הצהרתי על בטלותו של המשכון.

2.המשיב עתר לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, כיוון שהמשכון נרשם ביום 8.4.98, 11 שנים קודם להגשתה של תובענה זו.

התשובה העיקרית של המבקשת לטענת ההתיישנות היא, שעובדת "הברחת הרכוש" נודעה לה רק בשנת 2007 במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המשיב.

3.תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה – סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – החוק).

עילת התובענה דנן נולדה במועד גיבוש החוב של המשיב למבקשת, שהרי קודם לכן בודאי שהתובענה לא יכולה הייתה להיות מוגשת.

מכתבי בית הדין שבפני, לא ברור מתי נוצר החוב האמור, אולם מפרוטוקול דיון הפש"ר שצורף לתשובתו של המשיב לתגובתה של המבקשת לבקשתו לסילוק התביעה על הסף, דיון בו נטל חלק גם ב"כ המבקשת, עולה, כי החוב התגבש עוד בשנת 1999.

4.על פי סעיף 7 לחוק, "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה."

טוענת המבקשת, כאמור, כי "הברחת הרכוש" נודעה לה, רק במסגרת תיק הפש"ר הנוסף שנפתח לאחר מכן בשנת 2007.

טענה מרכזית זו אינה נתמכת בכל תצהיר.

יצוין, כי גם התובענה עצמה אינה נתמכת בתצהיר של אורגן המוסמך לכך מטעם המבקשת, אלא בתצהיר של באת כוחה, ויתכן שדי גם בכך לסילוק התובענה על הסף.

ובצדק ציין המשיב, כי התהיות בדבר "כשרות" המשכון הנדון עלו כבר בפרוטוקול הדיון האמור שהתקיים בסוף שנת 1999, דיון בו נכח גם ב"כ המבקשת.

המסקנה היא, שקמה התיישנות המונעת הגשתה של תובענה זו.

5.התוצאה:

התובענה נמחקת על הסף.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ).